אתר זה נבנה לזכר יקירתנו, רבקה שמעז"ל (לשעבר ריקי שלום ז"ל), שנולדה בישראל ב 6.5.1968 ונפטרה ב 23.2.2004 .
רבקהז"ל, הייתה "מלאך". היא גרה במירטל ביץ, דרום קרוליינה, ארה"ב וגם כשהייתה שם, תמיד חשבה על משפחתה, על הוריה, אחיה, ומשפחתה הגדולה כאן בארץ. כשהייתה מגיעה לארץ כל בני המשפחה וחבריה כאן בארץ היו נאספים לראות אותה ונתנו לה כבוד של "נסיכה". רבקה הייתה מקובלת מאד ומעורה מאד בחיי הקהילה, עזרה מאד למרכז חב"ד שם בעיר, והתנדבה לעזור ולתרום למי שהיה זקוק . מסביבה היו תמיד חברים וחברות שעד היום מתגעגעים לחמימות והאהבה שנתנה. רבקה הייתה תמיד מוכנה לעזור, אוזן קשבת לכל מי שרצה בעזרתה, כמו כן הייתה נדיבה מאד, אמיתית, כנה, אופטימית ומלאת חיים. יחד עם זאת הייתה תמיד צנועה ולא התפארה במעשיה. כשרבקה הייתה חולה מאד, היא ביקשה שאנו משפחתה, נהיה תמיד מאוחדים. אז אני מבטיח לך רבקה בשם כולנו, שתמיד תמיד נהיה ביחד, יחד עם ילדייך ובעלך שיחיו עד 120, ולא נשכח אותך לעולם. את בליבנו לנצח.
רבקה נולדה בחולון, למדה בביה"ס היסודי "כצנלסון" בחולון, אח"כ עברה לביה"ס היסודי "דינור". לאחר מכן המשיכה בביה"ס התיכון "מקיף תל גיבורים". את שירותה הצבאי עשתה בנחל , והייתה בקיבוץ מורן בגליל, לאחר מכן פרשה מהגרעין וסיימה את שירותה הצבאי בבסיס ביפו. לאחר שירותה, עבדה ב"דיוטי פרי" שבנתב"ג, ואז הכירה את בעלה לימים ירון. בינואר 1991 , עברה להתגורר עמו במירטל ביץ, דרום קרוליינה. ב 2.12.1991 התחתנה עמו כאן בארץ. לאחר מכן הביאה 2 ילדים קובי 4.5.1994 , ובן 25.6.1998 . נהגה לבקר רבות בארץ עד לשנת 1999 . בקיץ 2000 אובחנה אצלה מחלת הסרטן. רבקה עברה טיפולים רבים, והחלימה. בראש השנה 2002, היא באה עם ילדיה לאחר שהחלימה, והפתיעה את כל משפחתה שמאד אהבה אותה על-ידי הגעתה לארץ. בחורף 2002-2003 חזרה המחלה, והיא ניסתה להילחם בה. בדצמבר 2003, היא הגיעה עם כל בני משפחתה לחתונתו של אחיה - אביחי. ב 31.12.2003 היא שבה לביתה במירטל ביץ. הטיפולים שעשתה כבר לא עזרו, והיא סיימה את חייה ב 23.2.2004 בתמיכתם של משפחתה הקרובה וכל הקהילה שלא פסקו מלדאוג לה.
רבקה ביקשה להיקבר בארץ. על כן לאחר פטירתה, כל הקהילה ליוותה אותה בתהלוכת אבל, מביתה דרך בית הכנסת "בית אל" לשדה התעופה במירטל ביץ ,בדרך לארץ. הובאה לקבורה בבית העלמין בחולון ב 26.2.2004, סמוך לקבר סבה וסבתה בן-ציון ועליזה מאמיה ז"ל וסמוך לחלקה הצבאית שם קבור דודה אברהם מאמיה ז"ל שנהרג בקרב (בחמוטל,סיני) של פלוגת החרמ"ש בגדוד השריון 184(חטיבה 14),לחילוץ לוחמי מעוז "פורקן", במלחמת יום כיפור 9.10.73 10:00 בבוקר. פרטים עליו ועל הקרב שבו נלחם:
רבקה היתה בת 36 במותה. היא הותרה בעל ירון, ילדים: קובי ובן, הורים שרה ודוד, ו 2 אחים: שי ואביחי. קבורה בבית עלמין חולון, גוש 21, אזור 2, שורה 1, מקום 35. נזכור אותה לעד. יהי זכרה ברוך.
אוהבת אותך ומעריכה אותך על שהגעתעד כאן לראות אותי. עוד מעט במזל טוב ייוולד לך ילד.
שיהיה לשלומית לידה קלה, ורק תשמח בשמחתה ואל תחשוב עליי, יש לך אישה מקסימה, ילדה מקסימה, ותזכה לגדלם באושר ובריאות, ורק שיהיה לכם טוב.
אני מאד שמחתי שהפתעת אותי בבית. באותו יום הייתי ממש המומה לראות אותך, ושמחתי כל כך שבאותו יום נתת לי כוחות קצת לצחוק קצת, להתאושש קצת, אבל ראית אח"כ עוד פעם נעשיתי חלשה, אבל תבין, זה קשה להיות חזקה שהגוף חלש.
תמסור לשלומית, ליובל, ולבן הקטן את אהבתי אליהם, ושתמיד אני יאהב אתכם, תמיד תמיד.
